יום ג', כב’ בסיון תשע”ט
דף הבית חדר מורים יצירת קשר
דרומי, אסתר; רינגוולד-פרימרמן, דליה; בר-לב, חגית

מתוך מאגר 'דפי קשר' משרד החינוך- מדינת ישראלבתהליך השמיעה משתתפים האוזן, עצב השמיעה ומרכזי השמיעה במוח. האוזן - מורכבת משלושה חלקים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית . עצב השמיעה - מעביר את הגירוי השמיעתי מן האוזן הפנימית אל מרכז השמיעה במוח. מרכזי השמיעה במוח - אזורים בקליפת המוח אשר בהם נעשה הפיענוח של הצלילים וניתנת משמעות לצלילים ולמילים. תרשים- תהליך השמיעה (איור-אלישבע געש) מתוך דפי 'קשר' כל צליל נשמע (למשל - כלב נובח, צלצול טלפון, מכונית נוסעת, אדם מדבר) מגיע לאוזן וגורם להפעלת מערכת השמיעה. מקור הצליל רועד וגורם לתנודות באוויר, שהן גל הקול. גל הקול עובר דרך תעלת השמע אל קרום התוף, ומניע אותו. התנודות של קרום התוף מניעות גם את עצמימי השמע (הנמצאים באוזן התיכונה) וכך עוברת התנודה אל האוזן הפנימית. הצליל נקלט באוזן הפנימית על-ידי תאי השיער ומועבר על-ידי עצב השמיעה אל מרכזי השמיעה במוח. במרכזי השמיעה במוח מתרחש תהליך של פיענוח הצליל. כלומר - פה ניתנת לצליל משמעות, המאפשרת לאדם להבין מהו הצליל ששמע. דוגמה: כאשר הטלפון מצלצל, הצליל עובר דרך מסלול השמיעה עד למרכזי השמיעה במוח. במרכזי השמיעה במוח ניתנת המשמעות לצליל: "אה! הטלפון מצלצל". מהי לקות שמיעה? כאשר יש פגיעה ביכולת לשמוע צלילים, אנו אומרים כי לאדם יש לקות-שמיעה. האפיונים של לקות-השמיעה ומידת החומרה של הליקוי מתבטאים בעוצמה הנדרשת לאדם כדי שיוכל לשמוע צלילים שונים (כלומר - עד כמה הצליל צריך להיות חזק על מנת שהאוזן תבחין בקיומו) שהאדם מסוגל לקלוט (כלומר - לכמה ולאלו צלילים האוזן מסוגלת להגיב). נהוג להבחין בין שלושה סוגים של לקויות-שמיעה. הסוגים הללו מוגדרים על פי מיקום הנזק לאורך מסלול השמיעה. שלושת הסוגים הם: לקות-שמיעה הולכתית (קונדוקטיבית), לקות-שמיעה תחושתית-עצבית (סנסורית-גיורלית), ולקות-שמיעה מעורבת (הולכתית ותחושתית-עצבית). סוגים של לקויות-שמיעה דרומי, אסתר; רינגוולד-פרימרמן, דליה; בר-לב, חגית מתוך מאגר 'דפי קשר' משרד החינוך- מדינת ישראל נהוג להבחין בין שלושה סוגים של לקויות-שמיעה. הסוגים הללו מוגדרים על פי מיקום הנזק לאורך מסלול השמיעה. שלושת הסוגים הם: לקות-שמיעה הולכתית (קונדוקטיבית), לקות-שמיעה תחושתית-עצבית (סנסורית-גיורלית), ולקות-שמיעה מעורבת (הולכתית ותחושתית-עצבית). מהי לקות-שמיעה הולכתית (קונדוקטיבית)? לקות-שמיעה הולכתית מקורה בהפרעה בתפקוד האוזן החיצונית או האוזן התיכונה, כגון, הצטברות שעווה, בעיות במבנה עצמימי השמע ובעיות בקרום התוף. דלקות אוזניים חוזרות, היוצרות נוזלים באוזן התיכונה, עלולות אף הן לגרום ללקות-שמיעה הולכתית. כאשר מצטברים נוזלים באוזן התיכונה, יש הפרעה לתנועה של קרום התוף ועצמימי השמע, והצליל אינו מועבר בעוצמה מספקת לאוזן הפנימית. בדרך כלל ניתן לטפל בליקוי-השמיעה ההולכתי באמצעים תרופתיים או כירורגיים. מהי לקות שמיעה תחושתית-עצבית (סנסורית-ניורלית)? לקות-שמיעה תחושתית-עצבית הינה תוצאה של נזק באוזן הפנימית ו/או בעצב השמיעה. לקות-שמיעה תחושתית-עצבית היא בדרך-כלל בלתי הפיכה. גם כאשר לקות-השמיעה היא עמוקה ומסוג תחושתי-עצבי, נשארים שרידי שמיעה, ושרידים אלה הם הבסיס לשיקום שמיעתי. לכן מומלץ השימוש במכשיר שמיעה. איורים : אלישבע געש לקות-שמיעה מעורבת כוללת הן לקות-שמיעה הולכתית (נזקים באוזן התיכונה) והן לקות-שמיעה תחושתית-עצבית (נזקים באוזן הפנימית). למשל, ילד שיש לו לקות-שמיעה תחושתית-עצבית והוא סובל גם מדלקת באוזן התיכונה, לקות-השמיעה שלו היא מעורבת. הליקוי-ההולכתי שנוסף לליקוי התחושתי-העצבי מחריף את בעיית השמיעה שהילד סובל ממנה. בדרך כלל אפשר לטפל במרכיב ההולכתי של לקות-השמיעה, ובכך לשפר במידת מה את מצב השמיעה של הילד. קריטריונים נוספים להגדרות לקות בשמיעה: מתוך: אסטברוקס, וורן; בן צור, אסנת; כהן, מריםסוד השמיעה : ילדים לקויי שמיעה לומדים לשמוע ולדבר, 1998 זמן תחילת ליקוי השמיעה ביחס להתפתחות דיבור ושפה ליקוי שמיעה קדם-שפתי קיים לפני התפתחות דיבור ושפה. ליקוי שמיעה בתר (אחר) -שפתי מתרחש כאשר התפתחות הדיבור והשפה כבר החלו או נמצאים בשלבים מתקדמים. בדרך כלל ליקוי זה מתרחש אחרי גיל שנתיים. ככלל, ככל שהליקוי מתרחש מאוחר יותר, גדולים יותר הסיכויים שהילד הספיק להפנים זיכרון שמיעתי, ולשמור על השפה שהוא פיתח. הסיבה שבגינה נגרם ליקוי השמיעה ליקוי שמיעה יכול להיגרם מסיבות גנטיות (תורשתיות) או מסיבות שאינן גנטיות. ליקוי שמיעה גנטי נגרם כתוצאה מהימצאותו של גן אחד או יותר שאינו תקין. גן הנו החומר התורשתי אשר נושא, בין השאר, מידע על תכונותינו הגופניות, השכליות, והנפשיות. גן כזה יכול להיות מועבר בתורשה על-ידי אחד או שני ההורים, אך גם יכול להתפתח כתוצאה משינוי (מוטציה) ספונטני או כזה שהתרחש בזמן התפתחות העובר. בכ-30% מן הילדים אשר נולדו או פיתחו ליקוי שמיעה מוקדם, ליקוי השמיעה הוא ממקור גנטי. כ- 70% מהילדים להם ליקוי שמיעה גנטי קיבלו בתורשה אותו גן לא תקין גם מהאב וגם מהאם. אלו הם גנים רצסיביים אשר אם קיים רק אחד מהם, השמיעה אינה נפגמת. זאת מכיוון שבנוסף לגן הפגום קיים גן תקין אשר השפעתו עולה על זו של הגן הפגום. בכל זאת, אדם אשר נושא גן פגום, יכול להעביר אותו גן בתורשה לילדיו. הורים לילדים בעלי ליקוי שמיעה רצסיביים יכולים, אפוא, להיות שניהם בעלי שמיעה תקינה. כ- 30% מהילדים להם ליקוי שמיעה גנטי קיבלו בתורשה גן לא תקין דומיננטי מאחד ההורים או משניהם. שלא כמו הגן הרצסיבי, הגן הדומיננטי עולה בהשפעתו על הגן המקביל. כך, אף אם לילד יש גן תקין אחד ועוד גן פגום דומיננטי, הוא יהיה לקוי שמיעה. בכשני שלישים של ליקויי השמיעה הגנטיים, ליקוי השמיעה הגא הבעיה היחידה. בשליש הנותר, ליקוי השמיעה מופיע כחלק מתסמונת, יחד עם עוד בעיות נלוות. ישנן מעל למאה תסמונות ידועות, שאחד מן המרכיבים שלהן הוא ליקוי שמיעה. ליקוי שמיעה שאינו גנטי נגרם כתוצאה מאירוע שתוצאתו התפתחות לא תקינה של האוזן, לפני הלידה או בזמן קצר שלאחריה. במקרים אלו, המצב לא נגרם כתוצאה מגנים לא תקינים, ולכן אין סיכוי שהפגם יועבר בתורשה לדורות הבאים. ב- 70% מן הילדים לקויי השמיעה, ליקוי השמיעה אינו גנטי ונגרם כתוצאה מסיבות שונות שכוללות: זיהומים תוך רחמיים כגון ציקלומגוירוס (CMV), סיפיליס, הרפס, אדמת, או טוקסופלסמוסיס. תרופות שנלקחו על-ידי האם בזמן ההיריון, כגון תרופות אנטיביוטיות שמזיקות לאוזן הפנימית או סמים. לידת פג. צהבת ממושכת לאחר לידה. תרופות אנטיביוטיות שהתינוק קיבל יותר מפעם אחת ושמזיקות לאוזן הפנימית. דלקת קרום המוח.